פסק-דין בתיק ת"א 1833-06-09

2.       הנתבעת והתובעת שכנגד, הגב' אינה פרובקוב (להלן: " הנתבעת"), פנתה בסוף שנת 2007 אל התובע ובין השניים הוסכם על ביצוע סדרת טיפולי שיניים (להלן: " הטיפולים"). אין חולק כי הנתבעת החלה בביצוע הטיפולים וכי בשלב מסוים היא הפסיקה את הטיפולים, טרם השלמת תכנית הטיפולים שהוכנה. הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מהטיפול המקצועי שהעניק לה התובע ועקב כך שלחה ביום 9.3.2009 מכתב תלונה לרופא השיניים המחוזי במשרד הבריאות, ד"ר משה גורדון (להלן: " הרופא המחוזי" ו-" מכתב התלונה").

3.       בעקבות מכתב התלונה בוצעו בירורים מסוימים ולאחר בדיקה שביצע הרופא המחוזי הוא מצא לדחות את תלונתה של הנתבעת לגבי הטיפולים, במסגרת סיכום הבירור מיום 4.5.2009 (להלן: " סיכום הבירור").

טענות התובע בתביעה העיקרית וטענות ההגנה בתביעה שכנגד -

4.       התובע טוען כלפי הנתבעת שמכתב התלונה מהווה פרסום לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק") ועותר לפיצוי בסך של 100,000 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו עקב פרסום המכתב. עוד טוען התובע כי הנתבעת לא סיימה לשלם לו את התמורה המגיעה לו בגין הטיפול שניתן לה, טרם הפסקת הטיפולים, וגורס כי יתרת החוב עומדת על סך 14,850 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה (להלן: " יתרת החוב"). ביחס לתביעה שכנגד מכחיש התובע את טענת הנתבעת לפיה הוא התרשל בביצוע הטיפולים, וטוען כי הטיפול שנתן לנתבעת היה טיפול נאות אשר עמד בכל הסטנדרטים הרפואיים הסבירים והמקובלים.

טענות ההגנה של הנתבעת בתביעה העיקרית וטענותיה בתביעה שכנגד-

5.       הנתבעת מכחישה את הטענות שעניינן יתרת החוב והוצאת הדיבה. לשיטתה, המחיר שנקבע לביצוע הטיפולים היה מחיר כולל (גלובלי), ואין יסוד לדרישה הכספית הנוספת לגבי יתרת החוב. עוד טוענת הנתבעת כי מכתב התלונה חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק. ביחס לתביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי עקב טיפולו הרשלני של התובע נגרמו לה נזקים, לרבות בשל הפסדי השתכרות, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות וטיפולים עתידיים לתיקון הנזקים בשיניים שגרם התובע. בסך הכול העמידה הנתבעת את התביעה שכנגד על סכום של 164,000 ש"ח לגבי נזקים מיוחדים לעבר ונזקים כלליים, לרבות נזק שאינו ממוני.

6.       בהתאם הוגשה התביעה שכנגד כלפי התובע וחברת הביטוח שלו - הראל, הנתבעת שכנגד 2.

התשתית הראייתית -

7.       הניסיונות הרבים להביא את הצדדים לפשרה ולהבנה נתקלו בסירוב מצד הנתבעת - וחבל. במצב זה התקיימה ישיבת הוכחות ובמהלכה נשמעו העדים הבאים: ד"ר משה גורדון, הרופא המחוזי (לגבי תעודת עובד ציבור שהוכנה מטעמו - ת/1); ד"ר איתן דנקנר אשר בדק את הנתבעת לאחר שהסתיימו הטיפולים אצל התובע (להלן: " ד"ר דנקנר") והציג רישום שבוצע במרפאתו לגבי הנתבעת - ת/2; הגב' עליזה בן חמו, עובדת במרפאתו של התובע (להלן: " בן חמו"), לגבי תצהירה ת/3; התובע בעצמו, לגבי תצהירו ת/4; והנתבעת, לגבי תצהירה נ/1. בנוסף, העידו שני מומחים מטעם הצדדים - המומחה מטעם הנתבעת ד"ר אלעזר צלמון אשר הגיש חוות דעת- נ/2 (להלן: " ד"ר צלמון") וד"ר אלי סימון אשר הגיש חוות דעת מטעם התובע (להלן: " ד"ר סימון"), אשר סומנה נ/3 (למרות שייתכן וצריך היה לסמן אותה כמוצג תביעה ולא כמוצג הגנה).

דיון והכרעה -

8.       לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי דין שתי התביעות להידחות - והכול מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

התביעה העיקרית:

האם מכתב התלונה מהווה פרסום של לשון הרע?

9.       במכתב התלונה (מיום 9.3.2009) טוענת הנתבעת כי התובע ביצע לה טיפול לרבות גשר עליון ותחתון בכל הפה וכי לקראת סוף הטיפול היא "מרגישה כאבים חזקים באוזניים, צוואר, שיניים" עד כדי כך שהיא אינה יכולה לישון ואינה יכולה לעבוד. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי במהלך הטיפול היא הרגישה שהיחס שהיא מקבלת מהתובע היה לא ראוי וכדבריה: "ד"ר שרון לא התייחס עליי (כך במקור) ברצינות ופעם אחת אמר לי "זאת עבודה חרא" ואמר גם "היה לך פה כמו כדור"" (פיסקה שלישית של מכתב התלונה). ממשיכה וטוענת הנתבעת כי הכתרים הזמניים לא היו נוחים, כי החניכיים התנפחו מאוד בשלב הכתרים הזמניים והסבו לה סבל רב ומציינת כי "לטיפולי שורש לד"ר שרון לא היה סבלנות והוא העביר אותי לאשתו אירית".

10.   ממשיכה ומספרת הנתבעת שבשלב מסוים היא ביקשה שהתובע יוציא את הגשר שמסב לה כאבים, אך הוא אמר ש"אין לו זמן", כי היא נאלצה להישאר עם אותו הגשר במשך חודשיים ימים וכי הוא לא רצה לתקן את המצב. ממשיכה ומלינה הנתבעת כי ביום מסוים היא חשה כאבים והתקשרה טלפונית לתובע והוא אמר לה: "תצטערי על הצלצול הזה". לשיטתה, "אני קיבלתי את זה כמו איום ולא רציתי יותר להיכנס למרפאתו, אבל הייתי מוכרחה לחזור...".

11.   הנתבעת מסיימת את מכתב התלונה בכך שההסכם בינה לבין התובע היה לגבי תשלום של 60,000 ש"ח אותם היא שילמה במלואם, אך כי הוא דרש ממנה תשלום של 14,000 ש"ח נוספים אשר אינם מגיעים לו ולכן היא עותרת לכך שיושבו לה 60,000 השקלים ששילמה וכי יוענק לה פיצוי בגין הסבל שסבלה עקב הטיפול הרשלני (ויוער כי העלות המדויקת שצוינה בהצעת המחיר הייתה 61,600 ש"ח).

12.   מהמובאות דלעיל מתוך מכתב התלונה עולה כי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי כך שהדברים שמופיעים במכתב התלונה עולים כדי לשון הרע, שכן הנתבעת מטיחה בתובע טענות רבות, הן באשר לרמה המקצועית והן באשר להתנהלות האנושית (ויוער שבמכתב מפורטות תלונות נוספות שמופנות כלפי אשתו של התובע, ד"ר עירית שרון אשר עובדת יחד איתו במרפאה (להלן: " ד"ר עירית"), אך כיוון שהיא אינה בעלת דין בתיק זה אין צורך להתייחס לכך). אין אף מחלוקת שהיות והמכתב נשלח לרופא המחוזי, הרי שהמדובר בפרסום (ויש לציין שהמכתב הופנה למחלקת התלונות של המחלקה לבריאות השן של לשכת הבריאות המחוזית במשרד הבריאות ולא מוען אישית אל הרופא המחוזי).